בלה בליסימה- הדג נחש

זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך 
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך 
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך 
זה סיפור ראוי 

יום שלישי, 12 במאי, 1992 
יוצאת אישה מביתה בירושלים 
יום רגיל סטנדרטי לא מיוחד כמו כל הימים 
פול ילדים ברחובות היתה שביתת מורים 
באותה שעה ממש מחבל נאלח 
משליך סכין מטבח איתה דקר שני נערים חפים 
עוד פיגוע מטורף אכזרי 
עוד פיגוע לאומני 

הוא פותח במנוסה כי אחריו דולק המון 
שתופס אותו כעבור מספר שניות בתוך חניון 
עשרות אנשים בועטים בו הם רוצים לסגור חשבון 
אני לא שופט אותם, זה מקרה בלי הגיון 
זה מצב פגום, עגום, ארור, לא ברור 
אבל אז מגיעה האישה ומשנה את סוף הסיפור 
כי על המחבל היא מיד נשכבת ומגוננת בגופה 
על טרוריסט אבל גם אדם שבלי גופה היה גופה 
"אני לא מבין, לא פחדת עם מטורף מתחתייך וההמון כה קרוב? 
לא היה קל יותר לקום ולעזוב?" 
ענתה לעיתונאי שלא היה לה זמן לחשוב 
ענתה לעיתונאי שלא היה לה זמן לחשוב 

בלה בליסימה בלה בליסימה... 

המקרה של האישה הזו נחרט לי בראש 
מאיפה הכח לשכב בלי לזוז, בלי לחשוש 
שואל את עצמי מה הייתי עושה במקומה 
לו בדיוק באותה שעה הייתי נקלע לסביבה 
ברור לי שלא הייתי בא ובועט 
אבל אם להיות הגון ולומר את האמת 
לא נראה לי שהייתי מסוגל לנהוג כמוה 
הרבה יותר מתאים לי לקום ולברוח 
או מקסימום לנסות למצוא שוטר או משהו 
אבל היא שכבה שם עד שכוחותיה תשו 
עשרים דקות היא חטפה שם בעיטות 
הילדים שלה ראו ולא הפסיקו לבכות. 

בלה בליסימה בלה בליסימה... 

הגברת לסמל לא הפכה 
ושמה נמחק למעשה מהתודעה. 
אין בול שלה 
אולי כי ישראל עוד בשלה ולא בשלה 
לאמץ לחיקה גיבור 
שגבורתו לא מלחמתית, גיבור 
שגבורתו היא לא צבאית, גיבור 
שגבורתו רק מוסרית, 
גיבור אישה, ועוד חרדית. 

דעי לך אישה יקרה שלא שכחתי 
את סיפור גבורתך לעצמי הבטחתי 
שזה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך 
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך 
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך 
זה סיפור ראוי